ולא יהיו מחיצות גבוהות עשרה וכו'. או או קאמר כלומר א''נ אפי' הוא מוקף מחיצות ולא יהיו גבוהות עשרה אינן מחיצות א''נ כשיש בהן פירצות צריך שלא יהיו פירצות יותר מעשר וכן אם היה עומד ופרוץ לא יהא בו (אלא) עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ דזה אסור ולשיטתיה אזיל כדאמר בפ''ק גבי שיירא שחנתה בבקעה דביותר מבית סאתים אפי' אין כאן פירצה יותר מי' עומד כנגד הפרוץ בעי' ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ ודוגמתו אמר לעיל בפ''ד בהלכה ב' גבי נמל דר''ג כדפרישית שם:

ובלבד שלא יהא בו. אבור דמתני' קאי ובלבד שלא יהא בבור יותר מבית סאתי' שאז אסור למלאות ממנו אם אינו מוקף מחיצות ואליבא דר' יהודה בריש פ' עושין פסין דס''ל דמ''מ לא התירו אלא עד בית סאתים והבור עולה ממדת סאתים כדאמר שם בסוף הלכה א':

נותן נסר. מן החלון שבכותל להבור ונמצא שאין כאן אויר מפסיק וממלא דרך צד הנסר. ואידך אמר נעץ קנה בארץ בין הכותל ובין הבור בכדי שלא יוכל אדם לעבור שם ואין כאן ר''ה מפסקת:

גמ' אין את רואה עמוק כגבוה. בתמיה דמ''ש עמוק י' עשרה מגבוה עשרה ול''ל חוליתו גבוה עשרה הרי הבור לעולם עמוק עשרה הוא והוי רשות היחיד וממלא מרה''י לרה''י. ומשני דמיירי שאין בפיו של הבור רוחב ארבעה ולא הוי רה''י וכר''ה היא והלכך בעי' שיהא חולייתו גבוה עשרה שנמצא ממלא הוא דרך מקום פטור:

עד כדון בסתום. שאין מן הבור להכותל ד' טפחים וכסתום דמי לפי שאין אדם יכול לעבור שם ואין ר''ה מפסקת בינו ובין הכותל:

היה מופלג. הבור מהכותל ד' טפחים מאי ופליגי רב ושמואל:

ולא ידעינן. מי משניהן אמר כך ומי אמר כך אלא מן מה דתני שמואל לעיל בשבת פ' הזורק בהלכה א' והובא לעיל בפ' הדר בהלכה ז' דפליגי רב ושמואל בזורק מרה''י לרה''י דרך למעלה מי' באויר ר''ה. ולשמואל אסור משום שבות א''כ דין הוא דאמר נותן נסר ולא סגי בנועץ קנה בארץ דמ''מ ממלא הוא מרה''י לרה''י דרך למעלה מעשרה באויר ר''ה ואסור משום שבות ולרב דס''ל התם מותר לכתחילה הכא בנועץ קנה סגי ומיהת קנה בעי שמכיון שהוא מופלג מן הכותל נראה כר''ה מפסק' ביניהן:

הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים נקראת מקום מוקצה שאין שם רוב תשמיש והדלת שלה זקופה היא כנגד הפתח וכשהוא פותח נוטל את הדלת ומטילה על הארץ לפי שאין לה ציר כשאר דלתות וכן החדקים והן קוצים שסותמין בהן הפירצה וכן המחצלת של קנים שסותמין בה וכל אלו קשורין ותלויין בכותל אלא כשפותחין מסלקין אותן ומטילן על הארץ לפיכך אין נועלין בהן דמחזי כבנין אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ ואם הן קשורין ותלויין בכותל אפי' אינן גבוהין מן הארץ אלא נגררין על הארץ נועלין בהן:

שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן. לפי שאסור להשתמש באילן גזירה שמא יתלוש זמורה ואם אינן גבוהות שלשה הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:

מטלטלין תחתיו. בשבת דכיון שאין נופיו גבוהין מן הארץ ג''ט ה''ל כלבוד והרי יש כאן מחיצה י' שאין הענפים נמוכין אלא בראשן והולכין ומגביהין לצד חיבורן בהאילן וצריך שיהא ממלא את האויר בין הענפים להארץ בתבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא יתנדנד שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ודוקא עד בית סאתים הוא שמותר לטלטל שהרי לא הוקף לדירה היא וכל מחיצה שתשמישה לאויר לשמור אויר השדות והכרמים ולא לשם דירה אין מטלטלין בה אלא בית סאתים ואם היה יתר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בד' אמות:

מתני' אילן שהיא מיסב ובנוסחת הבבלי מיסך שהוא סוכך ונופו ניטה מכל צדדיו על הארץ:

מתני' בור בר''ה. וסמוך הוא לרה''י. וחולייתו גבוה עשרה טפחים. כלומר הבור עם גובה החוליא שהיא השפה סביביו הן עשרה טפחים וקמ''ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה ודוקא כשהוא סמוך לכותל רה''י בתוך ד' טפחים שאין אדם יכול לעבור שם אז ממלאין הימנו בשבת דרך החלון שעל גביו ואפילו אינו אלא עשרה טפחים עם החוליא אבל אם היה הבור מופלג מן הכותל ארבעה טפחים אין ממלאין הימנו אלא אם כן חולייתו גבוה עשרה שנמצא כשהוא ממלא ממנו דרך למעלה מחלייתו הוא ממלא שהוא למעלה מעשרה והוי מקום פטור:

אשפה בר''ה גבוה עשרה טפחים שופכין לתוכה מים בשבת. דרך חלון שעל גבה דנמי שופך דרך מקום פטור הוא ולא חיישינן שמא תנטל ותפחות האשפה מגבוה עשרה ואתי למשדי בה נמי כמעיקרא ודוקא באשפה של רבים שאינה עשוייה להתפנו' אבל באשפה של יחיד אין שופכין עליה דחיישינן שמא תתפנה וכששופך עליה הרי שופך הוא לר''ה:

גמ' אסור לתלוש. ולקמן בפ' משילין בהלכה ב' גריס בשם רב אסור לדוש בשרשי זמורה בשבת והיא גי' הנכונה והיא שרשו אילן והיא שרשי קלחי כרוב הכל דין אחד להן ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן:

א''ל ר''ה מבטלת. כלומר שאני הכא שלשניהן פתוח הוא לר''ה ואע''פ שהן בתוך י' זה מזה הרה''ר מבטלת שלא יהיו נחשבין כשתי רשויות בתוך עשרה לאסור זה על זה ולא דמי לההיא דשתי גזוזטראות זה למעלה מזה האמורה לעיל בפ''ח בהל' ח' דהתם אוסרין זה על זה כששניהן בתוך עשרה כדפרישית שם לפי שאין שם ר''ה שתהא מבטלת אותן מלהיותן נחשבין כאחת ושלא לאסור זע''ז שהרי שתיהן למעלה מן המים הן:

מתיב מ''ד עשרה למ''ד ארבעה. לדידך שאפי' שניהן בתוך עשרה מותר ואמאי וכי לא נמצאו שתי רשויות משתמשו' ברשות אחת כשממלאין מן הבור דבשלמא אם הן רחוקין זה מזה עשרה ומעשרה למעלה כל א' וא' ממלא בפ''ע דחלוקין הן ואין אוסרין זה על זה אלא לדידך הרי הן בשני בתים וממלאין שניהן מן הבור בתוך עשרה זה מזה והרי כאן שתי רשויות שבתוך עשרה משתמשין ברשות אחת ואוסרין זה על זה עד שיערבו ביניהן והעירוב עושה אותן כאחד:

חד אמר עשרה. כלומר שצריך שיהא ביניהן עשרה טפחים ומעשרה ולמעלה כדי שלא יהו אוסרין זה על זה ואידך אמר ארבעה טפחים ביניהן סגי:

היו שנים. שדרין שני בני אדם אחד בבית ואחד בעליה או שני בתים זה בצד זה ולכל אחד חלון פתוח ע''ג הבור פליגי בה תרין אמוראין:

הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים נקראת מקום מוקצה שאין שם רוב תשמיש והדלת שלה זקופה היא כנגד הפתח וכשהוא פותח נוטל את הדלת ומטילה על הארץ לפי שאין לה ציר כשאר דלתות וכן החדקים והן קוצים שסותמין בהן הפירצה וכן המחצלת של קנים שסותמין בה וכל אלו קשורין ותלויין בכותל אלא כשפותחין מסלקין אותן ומטילן על הארץ לפיכך אין נועלין בהן דמחזי כבנין אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ ואם הן קשורין ותלויין בכותל אפי' אינן גבוהין מן הארץ אלא נגררין על הארץ נועלין בהן:

שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן. לפי שאסור להשתמש באילן גזירה שמא יתלוש זמורה ואם אינן גבוהות שלשה הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:

מטלטלין תחתיו. בשבת דכיון שאין נופיו גבוהין מן הארץ ג''ט ה''ל כלבוד והרי יש כאן מחיצה י' שאין הענפים נמוכין אלא בראשן והולכין ומגביהין לצד חיבורן בהאילן וצריך שיהא ממלא את האויר בין הענפים להארץ בתבן וקש וכיוצא בהן וקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה ולא יתנדנד שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ודוקא עד בית סאתים הוא שמותר לטלטל שהרי לא הוקף לדירה היא וכל מחיצה שתשמישה לאויר לשמור אויר השדות והכרמים ולא לשם דירה אין מטלטלין בה אלא בית סאתים ואם היה יתר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בד' אמות:

מתני' אילן שהיא מיסב ובנוסחת הבבלי מיסך שהוא סוכך ונופו ניטה מכל צדדיו על הארץ:

מתני' בור בר''ה. וסמוך הוא לרה''י. וחולייתו גבוה עשרה טפחים. כלומר הבור עם גובה החוליא שהיא השפה סביביו הן עשרה טפחים וקמ''ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה ודוקא כשהוא סמוך לכותל רה''י בתוך ד' טפחים שאין אדם יכול לעבור שם אז ממלאין הימנו בשבת דרך החלון שעל גביו ואפילו אינו אלא עשרה טפחים עם החוליא אבל אם היה הבור מופלג מן הכותל ארבעה טפחים אין ממלאין הימנו אלא אם כן חולייתו גבוה עשרה שנמצא כשהוא ממלא ממנו דרך למעלה מחלייתו הוא ממלא שהוא למעלה מעשרה והוי מקום פטור:

אשפה בר''ה גבוה עשרה טפחים שופכין לתוכה מים בשבת. דרך חלון שעל גבה דנמי שופך דרך מקום פטור הוא ולא חיישינן שמא תנטל ותפחות האשפה מגבוה עשרה ואתי למשדי בה נמי כמעיקרא ודוקא באשפה של רבים שאינה עשוייה להתפנו' אבל באשפה של יחיד אין שופכין עליה דחיישינן שמא תתפנה וכששופך עליה הרי שופך הוא לר''ה:

ולא יהיו מחיצות גבוהות עשרה וכו'. או או קאמר כלומר א''נ אפי' הוא מוקף מחיצות ולא יהיו גבוהות עשרה אינן מחיצות א''נ כשיש בהן פירצות צריך שלא יהיו פירצות יותר מעשר וכן אם היה עומד ופרוץ לא יהא בו (אלא) עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ דזה אסור ולשיטתיה אזיל כדאמר בפ''ק גבי שיירא שחנתה בבקעה דביותר מבית סאתים אפי' אין כאן פירצה יותר מי' עומד כנגד הפרוץ בעי' ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ ודוגמתו אמר לעיל בפ''ד בהלכה ב' גבי נמל דר''ג כדפרישית שם:

ובלבד שלא יהא בו. אבור דמתני' קאי ובלבד שלא יהא בבור יותר מבית סאתי' שאז אסור למלאות ממנו אם אינו מוקף מחיצות ואליבא דר' יהודה בריש פ' עושין פסין דס''ל דמ''מ לא התירו אלא עד בית סאתים והבור עולה ממדת סאתים כדאמר שם בסוף הלכה א':

נותן נסר. מן החלון שבכותל להבור ונמצא שאין כאן אויר מפסיק וממלא דרך צד הנסר. ואידך אמר נעץ קנה בארץ בין הכותל ובין הבור בכדי שלא יוכל אדם לעבור שם ואין כאן ר''ה מפסקת:

גמ' אין את רואה עמוק כגבוה. בתמיה דמ''ש עמוק י' עשרה מגבוה עשרה ול''ל חוליתו גבוה עשרה הרי הבור לעולם עמוק עשרה הוא והוי רשות היחיד וממלא מרה''י לרה''י. ומשני דמיירי שאין בפיו של הבור רוחב ארבעה ולא הוי רה''י וכר''ה היא והלכך בעי' שיהא חולייתו גבוה עשרה שנמצא ממלא הוא דרך מקום פטור:

עד כדון בסתום. שאין מן הבור להכותל ד' טפחים וכסתום דמי לפי שאין אדם יכול לעבור שם ואין ר''ה מפסקת בינו ובין הכותל:

היה מופלג. הבור מהכותל ד' טפחים מאי ופליגי רב ושמואל:

ולא ידעינן. מי משניהן אמר כך ומי אמר כך אלא מן מה דתני שמואל לעיל בשבת פ' הזורק בהלכה א' והובא לעיל בפ' הדר בהלכה ז' דפליגי רב ושמואל בזורק מרה''י לרה''י דרך למעלה מי' באויר ר''ה. ולשמואל אסור משום שבות א''כ דין הוא דאמר נותן נסר ולא סגי בנועץ קנה בארץ דמ''מ ממלא הוא מרה''י לרה''י דרך למעלה מעשרה באויר ר''ה ואסור משום שבות ולרב דס''ל התם מותר לכתחילה הכא בנועץ קנה סגי ומיהת קנה בעי שמכיון שהוא מופלג מן הכותל נראה כר''ה מפסק' ביניהן:

גמ' אסור לתלוש. ולקמן בפ' משילין בהלכה ב' גריס בשם רב אסור לדוש בשרשי זמורה בשבת והיא גי' הנכונה והיא שרשו אילן והיא שרשי קלחי כרוב הכל דין אחד להן ובגבוהין שלשה דמשתמש באילן הוא אבל אם אינן גבוהין שלשה כארץ הן ודשין עליהן:

א''ל ר''ה מבטלת. כלומר שאני הכא שלשניהן פתוח הוא לר''ה ואע''פ שהן בתוך י' זה מזה הרה''ר מבטלת שלא יהיו נחשבין כשתי רשויות בתוך עשרה לאסור זה על זה ולא דמי לההיא דשתי גזוזטראות זה למעלה מזה האמורה לעיל בפ''ח בהל' ח' דהתם אוסרין זה על זה כששניהן בתוך עשרה כדפרישית שם לפי שאין שם ר''ה שתהא מבטלת אותן מלהיותן נחשבין כאחת ושלא לאסור זע''ז שהרי שתיהן למעלה מן המים הן:

מתיב מ''ד עשרה למ''ד ארבעה. לדידך שאפי' שניהן בתוך עשרה מותר ואמאי וכי לא נמצאו שתי רשויות משתמשו' ברשות אחת כשממלאין מן הבור דבשלמא אם הן רחוקין זה מזה עשרה ומעשרה למעלה כל א' וא' ממלא בפ''ע דחלוקין הן ואין אוסרין זה על זה אלא לדידך הרי הן בשני בתים וממלאין שניהן מן הבור בתוך עשרה זה מזה והרי כאן שתי רשויות שבתוך עשרה משתמשין ברשות אחת ואוסרין זה על זה עד שיערבו ביניהן והעירוב עושה אותן כאחד:

חד אמר עשרה. כלומר שצריך שיהא ביניהן עשרה טפחים ומעשרה ולמעלה כדי שלא יהו אוסרין זה על זה ואידך אמר ארבעה טפחים ביניהן סגי:

היו שנים. שדרין שני בני אדם אחד בבית ואחד בעליה או שני בתים זה בצד זה ולכל אחד חלון פתוח ע''ג הבור פליגי בה תרין אמוראין:

מתניתא. דקתני הדלת שבמוקצה וכו' אין נועלין בהן בשאין להן צירין כלל אלא כדפרישי' במתני' אבל ביש להן צירין אם תלויין בציר שלהן אף על פי שהן נגררין על הארץ:

הדא היא דתני. בתוספתא פ''ח והובאה לעיל בפ''ה דשבת בהל' א' דלת גוררת ומחצלת גוררת וקנקולין הוא כלי מנוקב עשויה לעשן הבגדים שעליו ומשימין תחתיו אש וגפרית ולפעמים תולין אותו על הפתח ונגרר על הארץ מותר לפתוח ולנעול בהן בשבת ואצ''ל בי''ט וכן מחצלת הקשורה והתלויה אפילו אינה גבוה מן הארץ פותח וכו':

מתני' לא יעמוד אדם ברה''י. ויטול המפתח המונח בר''ה ויפתח בר''ה להחנות או בר''ה שיעמוד בר''ה למטה מעשרה ומושיט ידו למעלה מי' ויפתח ברה''י דחיישינן שמא יבוא אצלו המפתח:

אא''כ עשו לו מחיצה גבוה עשרה. אסיפא בעומד בר''ה קאי ויעמוד בתוך המחיצה:

אמרו לו מעשה בשוק של פטמין. טבחים שמפטמין הבהמות לשחטן שהיה בירושלים ואע''ג דאיכא למ''ד שירושלים כרמלית היא לפי שדלתותיה נעולות בלילה ומה זו ראיה אלא משום דשמעינהו רבנן לר''מ דאסור לעמוד נמי בכרמלית ולפתוח ברה''י ועלה הביאו ראיה משוק של פטמין בירושלים ור' יוסי אומר שוק של מוכרי צמר היה. ומיהו אין הלכה כר''מ אפילו בר''ה: